|
| פרסומים |
"הוא הלך בשיא פריחתו" (9.9.2001, מעריב)
דודו דותן. האיש שהיה ער למצוקות של
חבריו האמנים, כבר לא יהיה כדי לתת
כתף.
דווקא הלב שלו, שהיה כל כך רחב וגדול, בגד בו. דודו דותן, יו"ר אגודת אמני
ישראל, האיש שהיה ער למצוקות של חבריו האמנים, ורבים מהם באמת בצרות צרורות,
שתמיד ניסה לעזור, לגייס כסף ותמיכה לאלה שהגיעו לעיתים עד לפת לחם, כבר לא יהיה
שם כדי לתת כתף. בגיל 53, ימים אחדים לפני יום הולדתו, באמצע שיט תענוגות בחברת
ידידו הטוב גדי סוקניק על יאכטה בחופי טורקיה, במקום שממנו אתה חוזר רגוע וחזק,
מוכן לעבודה קשה ולחץ, דווקא שם הלך דותן לעולמו.
ארונו יוצג מחר, יום שני, על בימת בתיאטרון הלאומי "הבימה", שם הופיע פעמים
אינספור, כדי שחבריו ומוקיריו הרבים יוכלו להיפרד ממנו ולחלוק לו כבוד אחרון,
לפני שיובא למנוחות.
"לדודו היה לב רחב וענק", אומרת פנינה רוזנבלום, חברה קרובה של דותן. "הוא היה
חבר אמיתי וליווה אותי 25 שנה. החבר הכי טוב שלי ברגעים הכי שמחים וגם ברגעים
קשים. הוא זה שהילווה לי את 3,000 הדולר הראשונים לעסק שלי. אהבתי אותו אהבת
נפש. הוא ורעייתו מירי התארחו אצלי מדי שבת. הוא אדם גדול שיחסר לכולנו".
מירי דותן, אשתו של דודו, קיבלה את הבשורה המרה בביתה שברמת השרון אתמול
בבוקר. "אני חייבת לארגן לו את ההלוויה הכי גדולה בעולם", היא אומרת. "אחרי ראש
השנה, ב-20 בספטמבר, היינו צריכים לחגוג לו יום הולדת. גם אמו נפטרה מדום לב
בגיל 49. כעת אני מוקפת בבני משפחה וצריכה לארגן הכל לבד".
כשקיבלה את הידיעה המרה היתה דותן בבית עם שני ילדיה הצעירים. בנה הבכור,
יוני, שהה באותה עת ברודוס עם חברו הטוב של אביו, יגאל שילון. השניים יצאו לשם
עם אנשי "רשת" שמבלים בחופשה באי.
מירי שוחחה בפעם האחרונה עם דודו בטלפון בליל שבת. הוא סיפר כמה הוא מכייף
ונהנה והיא לא תיארה לעצמה שזו תהיה השיחה האחרונה ביניהם. "לא ידעתי שזה יסתיים
באסון כזה גדול", היא אומרת בבכי.
התלונן על כאבים ועייפות
החברים של דותן המומים. רק מעטים מהם ידעו שיום לפני פטירתו הוא התלונן על כאבים
ברגלו ועייפות רבה, אבל איש לא שיער שהיה זה איתות לכך שהם עומדים לאבד אותו
לתמיד. "כמה זה אכזרי", אומר מני פאר, אחד מחבריו הטובים ביותר. "זה קרה בדיוק
כשהיה לו כל כך טוב בבית, בקריירה, במעמדו הציבורי והאישי. הכל נקטע בבת אחת.
דודו, שסיפור ילדותו הקשה הוא נחלת הכלל, הצליח להקים בית חם ותומך. דודו, שהפך
למנהיג האמנים הישראלים והיה גם חבר הוועד המנהל של רשות השידור, שבאמת נעשה
מוכר ויקר לכולם, לא יכול עכשיו להמשיך ולקטוף את פירות הצלחתו, לא האישיים ולא
המקצועיים. זה דודו דותן שרק לפני כמה ימים ראינו תמונה שלו ליד ארונה של ג'טה
לוקה ז"ל, שלה הוא כל כך דאג, הרבה שנים לפני שהיה ראש אמ"י".
משה דץ, חבר טוב אחר, שמע את הבשורה ופרץ בבכי. "הוא היה האיש הכי מדהים
בעולם", אומר דץ. "באמת איש כל כך טוב. מלא הומור. תמיד הצחיק את כולם והיה
המרכז של כולנו. בשנים האחרונות הוא קיבל כל כך טוב מכולם, שהוא רצה להחזיר
לקהילת אמ"י על כל הטוב. הוא מאוד יחסר לי. קשה לי להאמין זה קרה. הוא היה איש
גדול".
"שמעתי על מותו של דודו וקיבלתי שוק", אומר השדרן דידי הררי. "היה בינינו סוג
של קירבה משפחתית. דווקא בשיא העשיה שלו כראש אמ"י הוא הולך מאיתנו. הוא עשה
המון למען אמנים והרבה פרוייקטים גדולים אחרים. בתקופה שהכי פרח, הכל נקטע.
התחושה הכי קשה היא שזה קרה בחופי טורקיה ולא פה. החיים שלו נקטעו דווקא כשהיה
רחוק מהמשפחה".
הבדרנית חנה לסלאו נשמעה אתמול המומה. בחודש הבא היתה אמורה להתחיל לשחק לצידו
בהצגה חדשה, "קונגרס הנשים המצחיקות", כשדודו מגלם דמות הדומה ל"דיים עדנה".
"מחרתיים הוא היה מוזמן להתאפר בפעם הראשונה לקראת התפקיד", אמרה לסלאו. "נפגשנו
בקריירה שלנו כשאני הייתי חיילת והוא הופיע אז כדודו דותן, הבדרן הידוע. דודו
היה איש אשכולות שעשה הכל למען האמנים. בתקופה שהיו לי קשיים, הוא הרים לי טלפון
וידע לעודד אותי. איש מצחיק אמיתי. לפני ארבעה חודשים הוא אפילו מתח אותי יחד עם
יגאל שילון. זה כל כך פתאומי. פשוט אין מלים לתאר אותו".
גם זלמן וינדר, הידוע בכינויו זלמן שושי, נשמע המום: "אבד לי חבר שידע לעזור
לי ברגעים הכי קשים שלי".
פגישה עם קלינטון
כיו"ר איגוד אמני ישראל הקפיד דותן לשמור על דלת פתוחה וקשר עם כ-1,700 חברי
האיגוד. בשנים האחרונות נתן המצב הכלכלי את אותותיו בענף הבידור ואמנים רבים
נקלעו למצוקה קשה. דותן, שידע רעב יותר מפעם בחייו, עשה כמיטב יכולתו כדי לגייס
תרומות וכספים לעזור. ביומנו עדיין רשומות כמה פגישות שתיכנן עם אישים ובעלי
תפקידים בקרנות ציבוריות, מהם התכוון לבקש תמיכה עבור חבריו לאיגוד.
לפני כשש שנים נפלה על משפחת דותן צרה גדולה. יוני, הבן, חלה בסרטן, כשהיה בן
15. רק לאחר מאבק עיקש ומתיש, ניצח את המחלה ואף הצליח להתגייס לצה"ל. "כהרופא
בישר לנו שליוני יש סרטן הרגשתי שהשמיים נפלו עלינו", סיפר דותן בראיון לתמר
אבידר ב"מעריב". "אשתי אמרה לי 'את השמיים אפשר להרים' וזה המוטו שלנו מאז. אבל
כשנאבקים על חיי ילד, קשה להצחיק קהל".
דותן פעיל שנים רבות גם בעמותת "משאלת לב" המגשימה חלומות לילדים חולים בסכנת
חיים. בעמותה זו היה מעורב באופן רגשי ואישי ובאמצעותה הגשים דותן את חלומו של
בנו יוני והפגיש אותו עם נשיא ארה"ב דאז, ביל קלינטון.
בזכות עבודתו ופעילותו קיבל דותן ביולי השנה מידי הנשיא את "אות המתנדב",
בטקס ממלכתי שנערך בבית הנשיא. הנימוקי הפרס כתבו השופטים: "אהבת האדם הניעה
את פעילותו. הוא הפך את הפעילות ההתנדבותית למען הילד החולה, החלשים, הנזקקים
ונצרכים בחברה, לדרך חיים".
"אני חושב שההתנדבות הופכת אותך לאמן יותר טוב", הסביר דותן. "כשאני מופיע מול
ילדים חולים או נשים מוכות זו חוויה אמיתי שהופכת אותך לאדם טוב יותר".
אב מכה ואם אומללה
דודו דותן ידע לגלגל אנשים מצחוק כבר בתחילת הקריירה שלו, אבל לסחוט דמעות מהקהל
שלו הוא למד רק בשנים האחרונות, כשהעלה את המחזה "שד קטן", המבוסס על ספר שכתב.
המחזה, שרץ למעלה מ-300 הצגות, מתאר את מה שהתרחש בביתו של דודו דותן, הוא דודו
ברגר מהכרמל, בן לאב עבריין מכה, שהמיט כאב וסבל גדולים על משפחתו, ולאם אומללה
שנאלצה לעבוד בניקיון בתים כדי לקיים את משפחתה ושמתה שבורת לב בגיל 49 בלבד.
אבל גם כשהיה עצוב, דותן היה בדרן גדול עם הומר חד ושנון שאי אפשר לעמוד בפני
הבדיחות שידע לספר כל כך טוב. ההומור הזה סייע לו לא פעם להתגבר על התקופות
הקשות בחייו. עכשיו הוא איננו ולחברים ישארו רק זכרונות טובים מאיש גדול והרבה
הרבה בדיחות ומערכונים. "הצחוק המתגלגל שלו", אומר חברו דידי הררי, "זה מה
שיישאר לנו".
מקור:
מעריב
לפרסומים>>>>
|
|
|
|
