|
רשימה לזכרו של איש מדהים
אריק לביא ז"ל |
|
חורף. 1990
מלחמת המפרץ
בשיאה
אני עם תינוק
מקסים בן שבועיים בין הידיים, פתאום כל התכניות נגוזות, לוחות המופעים מתרוקנים,
אמנים מצלצלים בהיסטריה אחד לשני: "אתה עוזב את העיר? אתה עולה לירושלים?
נשאר עוד מקום באחד מבתי המלון"? ואני ומשפחתי הצנועה עולים לירושלים? נשאר
עוד מקום באחד מתי המלון?"
ואני ומשפחתי הצנועה
עולים לירושלים אחרי שסקאד עצבני אחד מוריד לנו את כל החלון הקידמי בדירה תל
אביבית סטנדרטית ברחוב קוסובסקי...
בקושי הספקתי לארוז, עגלת
נצרים של תינוקות עם גלגלים חורקים, כמה מתנות שעדיין לא נפתחו, צ'קים מהברית
ויאללה לירושלים.
לא נותרו
חדרים פנויים באף מלון, אלא במלון אחד מוזר בשם מלון אריאל שם נותר עוד חדר אחד
בקומה שבה שהו אריק, שושיק לביא והבנות, יפה ירקוני ומשפחתה וכל עם ישראל כמובן...
ואני, מה ידעתי אני?
כלום. אפילו לחתל בטיטול חד פעמי לא הספקתי ללמוד וכבר סקאדים וריצות ופחד באוויר.
תומר המתוק (שיהיה בריא היום נער מקסים בן 13.5) היה תינוק בלי עין רעה עם ריאות
מפותחות, לא היה סוג של בכי שהוא לא בדק
ולא ניסה...
לילה אחד לא
הצלחתי לעצום עיניים, כבר נגמרו לי כל הטריקים, לקחתי את עגלת הנצרים הענקית שלו
וירדתי ללובי. פתאום אני שומעת מאחורי קול עוטף ומלטף – "שום דבר לא ידוע עוד
שנה עוד שבוע יש לנוע לנוע"...
פרצתי בבכי גדול ונפלתי
בזרועותיו של אריק שהיה לי בערב ההוא כמו אבא עוטף ואוהב. יבנו למטה ולקחנו איזה
חומוס שנשאר במטבח יתום ללא קונים, ניגבנו פיתות חצי לילה ושמעתי סיפורים, על
השירים היפים, על איך היה להקליט את "הסלע האדום", על אבא נחצ'ה שלי ועל
כמה אהבה היתה בין השניים. אבל בעיקר בעיקר אריק היה לי לאותו לילה לאב חליפי שלא
היה לי באותו רגע, אריק הראה לי איך מנדנדים את העגלה כך שהראש של התינוק לא ינזק
וגם ירדם, הוא אמר לי: "תני לי, לי יש נסיון עם שתי המלאכיות שלי".
לפני מספר
ימים כאשר ביקרתי אם שושיק והבנות בבית בשבעה הסתכלתי על המפוחית של אריק, וזה כל
כך הזכיר לי את הזן הזה של האריות שאין להם תחליף, זן של אנשים הולכים ופוחתים.
התמזל מזלי,
לחשתי לעצמי, זכיתי לחלוק רגע כל כך אינטימי ומיוחד שישאר עימי לעד.
אגב...
בחדר האוכל של מלון אריאל
התקיימו כל יום הופעות להפגת המתח... באחת מהן כשאריק על הבמה היתה בדיוק אזעקת
אמת ולא אשכח כיצד עמד שם אדיש ואמר: "אחרי כל המלחמות שעברתי אני לא מפסיק
לשיר בגלל איזה סקאד טועה.
והבטחתי
לשושיק להעלות על הכתב את הזיכרון הזה. היא אמרה שאריק שלה היה מהאנשים האלו שפשוט
היו פה כדי לתת. יהי זכרו ברוך.
בכתיבת שורות
אלו כמובן אני כמובן רוצה לומר שבכלל החודשים האחרונים הותירו את כולנו מלאי
געגועים לנתן יונתן ז"ל – איש המילים המדהים, לנעמי שמר ז"ל – שכבר
כולנו כל כך אליה כמהים, לאלייך אריק – אשי יוצר, ענק זמר של החיים.
|
סי הימן
זמרת, יוצרת ואמא בתל אביב 04
|
|
|
|
