|
|
|
אמנות הפלמנקו המוכרת בעולם כפולקלור שמקורו באנדלוסיה/ספרד, יכולה לרתק כמעט כל סוג של קהל. בין המרכיבים העיקריים שבהם: גיטרה, שירה וריקוד, מתנהל דיאלוג מדהים במיוחדותו שלרוב מבוצע בצורה וירטואוזית. אך בעיקר סודו הגדול של הפלמנקו הוא: האמת שמאחורי היצירה. אנשי פלמנקו אותנטיים מביעים את אישיותם באמצעות אמנותם ולא רוכשים השכלה אמנותית באופן אקדמי. תורה זו מועברת מדור לדור כדרך חיים.
אם נעיף מבט להיסטוריה של הפלמנקו נגלה ששורשיו של פולקלור זה הם כפי הנראה בהודו. איכשהו ניצוצות אלו הגיעו לספרד באמצעות צוענים נודדים שעל הדרך התערבבו עם תרבויות שונות ובספרד התמזגו עם המוזיקה המקומית. כידוע המאורים שלטו בספרד תקופה ארוכה, לכן כבר בפלמנקו המסורתי בולטת השפעה ערבית בעיקר בשירה.
תקליט מדהים שבו הוא משלב כלים נוספים לצד הגיטרה, מה שלא הייה מקובל לפני כן. תפנית זו שבאה מתוך צורת מחשבה שונה, נתנה את הכיוון לכל מה שקרה בפלמנקו מאוחר יותר. זה היה כמו תרופה שהצילה את הפלמנקו אבל כמו שלכל תרופה יש תופעות לוואי, תופעת הלוואי במקרה הזה היא שאמנם הפלמנקו חזר להיות פופולרי אך בצורה שונה עם השפעות זרות נוספות
אם פעם חשבנו שסביקס ,הנחשב בזמנו למלך הפלמנקו, אמר את המילה האחרונה בגיטרה, ראינו שלא.
אחריו באפאקו דה-לוסייה ולקח את הגיטרה ליעדים יותר מרוחקים.
גדולי הגיטריסטים העכשוויים בספרד כמו לדוגמא, ויסנטה אמיגו, חיררדו נוניאז ועוד...ממשיכים את דרכו של לוסייה ומרחיקים לכת עוד יותר. מדור לדור, הפלמנקו מתרחק מספרד. אם מישהו לא יחזיר אותו הביתה, תלך ותתחזק התחושה שספרד היא לא תחנתו הסופית של הפלמנקו
באלדי אוליר.
|
|
|
|
