|
| חוק הקולנוע |
 |
|
גם אם אחרים מיהרו לקשור לעצמם כתר בעקבות אישור "חוק הקולנוע", אנו מבקשים
להבהיר שלאמ"י, כשדודו דותן ז"ל בראש הפעילות, היה חלק מכריע ואולי בלתי
מבוטל בהעברתו.
|
|
כדי להבין את השתלשלות "חוק הקולנוע", להלן תזכורת קצרה על גלגולו:
חוק הקולנוע נולד ב-1999, לאחר שסדרת גזירות
וקיצוצים הביאו את הקולנוע הישראלי למשבר הקשה בתולדותיו. החוק אמור
היה לעגן בחקיקה את מעמדו וחשיבתו של הקולנוע הישראלי
ולקבוע את מקורותיו הכספיים. ע"פ החוק (סעיף 11), מימונו
של הקולנוע הישראלי יהיה 50% מהתמלוגים שמשלמים זכייני
הכבלים וערוץ 2 לאוצר המדינה.
באותה תקופה, סכום התמלוגים ששילמו זכייני הכבלים וערוץ 2 למדינה עמד על 190 מיליון שקל. על פי החוק, תקציבו של הקולנוע הישראלי, החל משנת 2000, היה צריך לעמוד על כ-85 מיליון שקלים בשנה.
החוק - שהוגש להצבעה ע"י חברי כנסת מהעבודה (יונה יהב),
הליכוד (רובי ריבלין) ומר"צ (דדי צוקר) - עבר ברוב קולות, אולם לקראת תקציב המדינה לשנת 2000 הוכנס "חוק הקולנוע"
ל"חוק ההסדרים" - חוק שבמקור
נועד להסדיר מיני עיוותים בתקציב.
התיקון לחוק הקולנוע ביטל את הסעיף שהיקצה לקולנוע 50% אחוז מהתמלוגים של זכייני ערוץ 2
והכבלים (סעיף 11) וקבע תקרה של 30 מיליון שקלים
שכללה הכל: כל הקרנות (הקרן לעידוד סרטי איכות,
הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, הקרן לעידוד הפקות מקור
בכבלים), כל בתי הספר לקולנוע (סם שפיגל, במעלה ואחרים), כל
הפסטיבלים (ירושלים, חיפה, דוק אביב וכד'). מאוחר יותר הופרדה "הקרן לעידוד סרטי איכות" ולתקרת ה-30 מיליון נוסף תקציבה, שעמד על 4 מיליון שקלים.
בפועל, לאחר התיקון לחוק הקולנוע הפך תקציב הקולנוע, במספרים ריאליים, להיות הנמוך ביותר שהוקצב אי פעם לקולנוע בישראל.
אנו רואים בהחזרת החוק לנוסח המקורי שלו
(כלומר - 50% מתקבולי הגופים המשדרים, ללא תקרה) הישג שלנו! הניסיון לגנוב את הדעת בעניין זה הוא מגוחך ועל
כך יכולים להעיד כל הפרוטוקולים של כל התכנסות הוועדות בפניהן הופענו, וכל
עשרות חברי הכנסת והשרים אליהם פנינו, עימם נפגשנו, התרענו ושכנענו.
זה היה תפקידה של אמ"י לעמוד בראש המאבק, וכל ניסיון להציג ההצלחה כשייכת
לאחרים, הוא מגוחך.
|
|
|
