מה שנגלה לענינו, בימי הפסטיבל, היה ממש גן עדן תרבותי: מדינה שלמה התגייסה למפעל שעל פניו נראה אליטיסטי לחלוטין. לערב הפתיחה הגיעו נשיא המדינה, ראש הממשלה, ראש הממשלה לשעבר, שר החינוך וסגניו, ראש העיר המארחת וגלריה ענפה של אישים ומובילי דעת קהל. האירוע התקיים באולם ענק מלא מפה לפה, לאחר טקס פתיחה מפואר על גדות הנהר ובנוכחות רוב תושבי העיר. באירוע עצמו – איש מהקודקודים לא ביקש לנאום רק כיבד בנוכחותו. הטלוויזיה והרדיו המקומיים שדרו בשידור
חי את האירוע.
במהלך הפסטיבל הופקו אירועי קריאת שירה, בכל השפות, ע"י המשוררים הרבים וביניהם – נערכו קבלות פנים וקוקטלים ע"י כל האח"מים שנמנעו מלקחת את הבמה אלא רק – שוב – כיבדו בנוכחותם.
אחד האירועים המרכזיים בפסטיבל היה ערב שהוקדש כולו לשירה הישראלית, בהשתתפות המשוררים רוני ומך, אגי משעול, סלמן מלחה, אשר רייך ואמיר אור. בערב זה גם אני נטלתי חלק. כמו בשאר המופעים – גם כאן – קהל מאזינים גדול ואנשי תרבות כבדו את המופע בחום ובתשואות ובעיקר – בכבוד רב.