|
|
|
לפני כ – 30 שנים – כשהוחלט להקים את איגוד אמני ישראל, חברו טובי האמנים, צעירים וותיקים ונרתמו לתת יד חזקה, מחבקת ותומכת ליו"ר האיגוד המתהווה – אילי גורליצקי. גם אני הייתי בין כולם. בחורה צעירה ומתמסרת...כן, אני מודה, התמסרתי בקלות... לכל פניה, לכל קריאה, לכל אסיפה, לכל הופעת התנדבות, תמיד הגעתי וככה זה נמשך לאורך השנים.
חייב להמשיך אותו, אז שאני לא אתמסר גם לחנן?.. ושתבינו, האסיפות כבר לא היו כמו שהחלו אז, עם השנים באו פחות ופחות אנשים. כבר כמעט שלא הגיעו כל ה"שלמה" וה"חווה" וה"משה" – נשארנו גרעין של אותם אנשים – 'הקבועים'... ובניהם ה"ששי" וה"לוליק" וה"ג'ינג'י" ואני... כבר לא כל כך צעירים, אבל עדיין תומכים ומתמסרים... ואני שואלת – מה כל כך קשה?
בשלוש השנים האחרונות אני מוצאת את עצמי מתחילה מחדש – טוב, אחרי כל כך הרבה שנים – כבר הפכתי מתמסרת סדרתית... אז שאני אאכזב את יעקב?... ותאמינו לי כדאי לנסות. אבל שזה יהיה מאהבה,,, אהבה לאנשים, לאמנות שלנו, למשפחה ולחיים עצמם. אין משהו יותר יפה מאהבה. וגם אהבה לאיגוד – מה יש? יש תמיד עוד מקום בלב גם לאיגוד – זה שלנו! אז תתמסרו....
דורית ראובני
|
|
|
|
