|
|
|
במציאות האכזרית בה אנו חיים, בה הרייטניג הינו המדד הכמעט יחידי למבחן האמנות, בה סף הסבלנות של מקבלי ההחלטות בטלוויזיה, ברדיו ובשאר המדיות שואף לאפס ובמקום מקומה של המסורת – תופסת המילה NEXT את מרכז הענין – היה יותר ממרענן לעבור חוויה תרבותית, חברתית מדהימה בארץ אחרת, חוויה עליה אני רוצה לספר.
בסוף חודש אוגוסט הוזמנתי ע"י משרד החוץ יחד עם חמישה משוררים ישראליים, לקחת חלק בפסטיבל שירה בעיר סטרוגה שבמקדוניה ( פסטיבל אליו מגיעים משוררים מכל העולם). נאמר לנו שמקדוניה הנה אחת מחמש המדינות שהתפלגו מיגוסלביה ושהיא לא ארץ מתקדמת כמפותחות בארצות אירופה או כמדינת ישראל, אבל ההשתתפות – חשובה.
פתאום נזכרתי מה יכול להיות מקומה של תרבות, כאשר יש מסורת ויש התייחסות עליונה. ארץ שלמה הקשיבה לשירה שהגיעה מכל העולם, הטלוויזיה שדרה הכל בשידורים חיים ובשידורים חוזרים, העיתונות מלאה בדיווחים מפורטים והיתה תחושה שאנחנו נמצאים בגן עדן תרבותי.
נדמה לי שכאשר היינו ארץ עניה יותר, בשנות החמישים, היתה התייחסות דומה לתרבות ומקומם של האמנים והאמנות היה משמעותי היה משמעותי הרבה יותר, למרות חסרון הכיס של אז. נדמה לי שהיום כולנו נשחקנו בטרוף המסחרי של חיינו. במקדוניה – התגעגעתי לימים ההם.
חנן יובל.
|
|
|
|
